1 וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל־ישראל להמליך אתו׃ 2 ויהי כשמע ׀ ירבעם בן־נבט והוא עודנו במצרים אשר ברח מפני המלך שלמה וישב ירבעם במצרים׃ 3 וישלחו ויקראו־לו [ויבאו כ] (ויבא ק) ירבעם וכל־קהל ישראל וידברו אל־רחבעם לאמר׃ 4 אביך הקשה את־עלנו ואתה עתה הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר־נתן עלינו ונעבדך׃ 5 ויאמר אליהם לכו עד שלשה ימים ושובו אלי וילכו העם׃

6 ויועץ המלך רחבעם את־הזקנים אשר־היו עמדים את־פני שלמה אביו בהיתו חי לאמר איך אתם נועצים להשיב את־העם־הזה דבר׃ 7 [וידבר כ] (וידברו ק) אליו לאמר אם־היום תהיה־עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם ודברת אליהם דברים טובים והיו לך עבדים כל־הימים׃ 8 ויעזב את־עצת הזקנים אשר יעצהו ויועץ את־הילדים אשר גדלו אתו אשר העמדים לפניו׃ 9 ויאמר אליהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את־העם הזה אשר דברו אלי לאמר הקל מן־העל אשר־נתן אביך עלינו׃ 10 וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו לאמר כה־תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמר אביך הכביד את־עלנו ואתה הקל מעלינו כה תדבר אליהם קטני עבה ממתני אבי׃ 11 ועתה אבי העמיס עליכם על כבד ואני אוסיף על־עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים׃

12 [ויבו כ] (ויבוא ק) ירבעם וכל־העם אל־רחבעם ביום השלישי כאשר דבר המלך לאמר שובו אלי ביום השלישי׃ 13 ויען המלך את־העם קשה ויעזב את־עצת הזקנים אשר יעצהו׃ 14 וידבר אליהם כעצת הילדים לאמר אבי הכביד את־עלכם ואני אסיף על־עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים׃ 15 ולא־שמע המלך אל־העם כי־היתה סבה מעם יהוה למען הקים את־דברו אשר דבר יהוה ביד אחיה השילני אל־ירבעם בן־נבט׃

16 וירא כל־ישראל כי לא־שמע המלך אליהם וישבו העם את־המלך דבר ׀ לאמר מה־לנו חלק בדוד ולא־נחלה בבן־ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד וילך ישראל לאהליו׃

17 ובני ישראל הישבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם׃ פ 18 וישלח המלך רחבעם את־אדרם אשר על־המס וירגמו כל־ישראל בו אבן וימת והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלם׃ 19 ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה׃ ס

20 ויהי כשמע כל־ישראל כי־שב ירבעם וישלחו ויקראו אתו אל־העדה וימליכו אתו על־כל־ישראל לא היה אחרי בית־דוד זולתי שבט־יהודה לבדו׃

21 [ויבאו כ] (ויבא ק) רחבעם ירושלם ויקהל את־כל־בית יהודה ואת־שבט בנימן מאה ושמנים אלף בחור עשה מלחמה להלחם עם־בית ישראל להשיב את־המלוכה לרחבעם בן־שלמה׃ פ 22 ויהי דבר האלהים אל־שמעיה איש־האלהים לאמר׃ 23 אמר אל־רחבעם בן־שלמה מלך יהודה ואל־כל־בית יהודה ובנימין ויתר העם לאמר׃ 24 כה אמר יהוה לא־תעלו ולא־תלחמון עם־אחיכם בני־ישראל ובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה וישמעו את־דבר יהוה וישבו ללכת כדבר יהוה׃ ס

25 ויבן ירבעם את־שכם בהר אפרים וישב בה ויצא משם ויבן את־פנואל׃ 26 ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד׃ 27 אם־יעלה ׀ העם הזה לעשות זבחים בבית־יהוה בירושלם ושב לב העם הזה אל־אדניהם אל־רחבעם מלך יהודה והרגני ושבו אל־רחבעם מלך־יהודה׃ 28 ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אלהם רב־לכם מעלות ירושלם הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃ 29 וישם את־האחד בבית־אל ואת־האחד נתן בדן׃ 30 ויהי הדבר הזה לחטאת וילכו העם לפני האחד עד־דן׃ 31 ויעש את־בית במות ויעש כהנים מקצות העם אשר לא־היו מבני לוי׃ 32 ויעש ירבעם ׀ חג בחדש השמיני בחמשה־עשר יום ׀ לחדש כחג ׀ אשר ביהודה ויעל על־המזבח כן עשה בבית־אל לזבח לעגלים אשר־עשה והעמיד בבית אל את־כהני הבמות אשר עשה׃ 33 ויעל על־המזבח ׀ אשר־עשה בבית־אל בחמשה עשר יום בחדש השמיני בחדש אשר־בדא [מלבד כ] (מלבו ק) ויעש חג לבני ישראל ויעל על־המזבח להקטיר׃ פ