1 ויברח דוד [מנוות כ] (מניות ק) ברמה ויבא ויאמר ׀ לפני יהונתן מה עשיתי מה־עוני ומה־חטאתי לפני אביך כי מבקש את־נפשי׃ 2 ויאמר לו חלילה לא תמות הנה [לו־עשה כ] (לא־יעשה ק) אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את־אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את־הדבר הזה אין זאת׃ 3 וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי־מצאתי חן בעיניך ויאמר אל־ידע־זאת יהונתן פן־יעצב ואולם חי־יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות׃ 4 ויאמר יהונתן אל־דוד מה־תאמר נפשך ואעשה־לך׃ פ 5 ויאמר דוד אל־יהונתן הנה־חדש מחר ואנכי ישב־אשב עם־המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית׃ 6 אם־פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית־לחם עירו כי זבח הימים שם לכל־המשפחה׃ 7 אם־כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם־חרה יחרה לו דע כי־כלתה הרעה מעמו׃ 8 ועשית חסד על־עבדך כי בברית יהוה הבאת את־עבדך עמך ואם־יש־בי עון המיתני אתה ועד־אביך למה־זה תביאני׃ פ 9 ויאמר יהונתן חלילה לך כי ׀ אם־ידע אדע כי־כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך׃ ס 10 ויאמר דוד אל־יהונתן מי יגיד לי או מה־יענך אביך קשה׃ ס 11 ויאמר יהונתן אל־דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה׃ ס

12 ויאמר יהונתן אל־דוד יהוה אלהי ישראל כי־אחקר את־אבי כעת ׀ מחר השלשית והנה־טוב אל־דוד ולא־אז אשלח אליך וגליתי את־אזנך׃ 13 כה־יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי־ייטב אל־אבי את־הרעה עליך וגליתי את־אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם־אבי׃ 14 ולא אם־עודני חי ולא־תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃ 15 ולא־תכרת את־חסדך מעם ביתי עד־עולם ולא בהכרת יהוה את־איבי דוד איש מעל פני האדמה׃ 16 ויכרת יהונתן עם־בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד׃ 17 ויוסף יהונתן להשביע את־דוד באהבתו אתו כי־אהבת נפשו אהבו׃ ס

18 ויאמר־לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך׃ 19 ושלשת תרד מאד ובאת אל־המקום אשר־נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל׃ 20 ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח־לי למטרה׃ 21 והנה אשלח את־הנער לך מצא את־החצים אם־אמר אמר לנער הנה החצים ׀ ממך והנה קחנו ׀ ובאה כי־שלום לך ואין דבר חי־יהוה׃ 22 ואם־כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה׃ 23 והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד־עולם׃ ס

24 ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך [על־ כ] (אל־הלחם ק) לאכול׃ 25 וישב המלך על־מושבו כפעם ׀ בפעם אל־מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד׃ 26 ולא־דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי־לא טהור׃ ס 27 ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ס ויאמר שאול אל־יהונתן בנו מדוע לא־בא בן־ישי גם־תמול גם־היום אל־הלחם׃ 28 ויען יהונתן את־שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד־בית לחם׃ 29 ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה־לי אחי ועתה אם־מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את־אחי על־כן לא־בא אל־שלחן המלך׃ ס

30 ויחר־אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן־נעות המרדות הלוא ידעתי כי־בחר אתה לבן־ישי לבשתך ולבשת ערות אמך׃ 31 כי כל־הימים אשר בן־ישי חי על־האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן־מות הוא׃ ס 32 ויען יהונתן את־שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה׃ 33 ויטל שאול את־החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי־כלה היא מעם אביו להמית את־דוד׃ ס 34 ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי־אף ולא־אכל ביום־החדש השני לחם כי נעצב אל־דוד כי הכלמו אביו׃ ס

35 ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו׃ 36 ויאמר לנערו רץ מצא נא את־החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא־ירה החצי להעברו׃ 37 ויבא הנער עד־מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃ 38 ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל־תעמד וילקט נער יהונתן את־ [החצי כ] (החצים ק) ויבא אל־אדניו׃ 39 והנער לא־ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את־הדבר׃ 40 ויתן יהונתן את־כליו אל־הנער אשר־לו ויאמר לו לך הביא העיר׃ 41 הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו ׀ איש את־רעהו ויבכו איש את־רעהו עד־דוד הגדיל׃ 42 ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ׀ ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד־עולם׃ פ