1 כי את־כל־זה נתתי אל־לבי ולבור את־כל־זה אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים גם־אהבה גם־שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם׃

2 הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח כטוב כחטא הנשבע כאשר שבועה ירא׃ 3 זה ׀ רע בכל אשר־נעשה תחת השמש כי־מקרה אחד לכל וגם לב בני־האדם מלא־רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל־המתים׃ 4 כי־מי אשר [יבחר כ] (יחבר ק) אל כל־החיים יש בטחון כי־לכלב חי הוא טוב מן־האריה המת׃ 5 כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואין־עוד להם שכר כי נשכח זכרם׃ 6 גם אהבתם גם־שנאתם גם־קנאתם כבר אבדה וחלק אין־להם עוד לעולם בכל אשר־נעשה תחת השמש׃

7 לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב־טוב יינך כי כבר רצה האלהים את־מעשיך׃ 8 בכל־עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על־ראשך אל־יחסר׃ 9 ראה חיים עם־אשה אשר־אהבת כל־ימי חיי הבלך אשר נתן־לך תחת השמש כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר־אתה עמל תחת השמש׃

10 כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה׃ ס

11 שבתי וראה תחת־השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי־עת ופגע יקרה את־כלם׃ 12 כי גם לא־ידע האדם את־עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם׃

13 גם־זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי׃ 14 עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא־אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים׃ 15 ומצא בה איש מסכן חכם ומלט־הוא את־העיר בחכמתו ואדם לא זכר את־האיש המסכן ההוא׃ 16 ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים׃ 17 דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים׃ 18 טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה׃